העפעפיים

העפעפיים מורכבות מעור, שרירים ובלוטות, שלהן תפקיד חשוב בהגנה על גלגל העין. הגנה זו מתבצעת ע”י מצמוץ מתמיד, המפוקח ע”י פעולה של מספר שרירים ועצבים, וע”י פיזור של הדמעות על פני משטח העין, וסילוקן דרך מערכת ניקוז הדמעות.

העפעפיים מורכבות ממספר רקמות הכוללות עור, שרירים, רירית ובלוטות רבות. לעפעפיים תפקיד מרכזי בהגנה המתמדת על גלגל העין, תוך יצירה, פיזור ושמירה על שכבת הדמעות. בעזרת העפעפיים נשמרת הלחות המתמדת של הקרנית והלחמית ע”י הדמעות. לחות מתמדת זו חיונית לשלמות הקרנית והכרחית לקיום הראיה התקינה.

תפקידי העפעפיים

לעפעפיים 3 תפקידים עיקריים:

1. כיסוי והגנה על גלגל העין, ומניעת התאדות הדמעות והתייבשות משטח העין.
2. פיזור הדמעות על משטח העין ופינוי הדמעות דרך מערכת ניקוז הדמעות ע”י מצמוץ מתמיד.
3. השתתפות ביצירת חלק ממרכיבי הדמעות.

מפתח העפעפיים

המרווח שבין העפעפיים הנוצר בזמן פתיחתם נקרא מפתח העפעפיים (palpebral fissure). כאשר העין פתוחה ומביטה ישר קדימה, העפעף העליון בד”כ מכסה את הלימבוס (הגובלת) העליון, בעוד שהעפעף התחתון נמצא 1 מ”מ מעל או מתחת ללימבוס התחתון.

העפעף העליון והתחתון נפגשים בפינות מפתח העפעפיים. איזור זה של מפגש בין העפעף העליון והתחתון נקרא קאנתוס (canthuss). הקאנתוס הפנימי (המדיאלי) הוא זה הקרוב אל האף, והקאנתוס הצידי נמצא בצד המנוגד. בקאנתוס הפנימי נמצאים 2 חלקים הבולטים במבט חיצוני: הקרונקול (carunclee) – רקמה בצבע ורוד, דמוית עור, הנמצאת בפינה הפנימית ביותר שבין קצות העפעפיים, קרוב לאף, ומכילה שערות עדינות, בלוטות זיעה ובלוטות שומן; והקפל הסמילונארי (semilunar fold) – שנראה כמו קפל בצורת סהר והמאפשר את תנועת העין לצדדים ללא מתיחה של הלחמית (תמונה 1).

שרירים, רקמת חיבור ותנועת העפעפיים

העפעפיים נמצאות בתנועה מתמדת. חלקה תנועה רצונית (סגירה ופתיחה של העפעפיים) וחלקה לא רצונית (רפלקס המצמוץ). מספר שרירים אחראיים לביצוע תנועות אלו.

1. שריר האורביקולריס (תמונה 2). זהו שריר טבעתי המקיף את מפתח העפעפיים, והאחראי לסגירה הרצונית של העפעפיים ולרפלקס המצמוץ. השריר מעוצבב ע”י העצב ה-7 (עצב הפנים). התכווצות השריר עוזרת בהנעת הדמעות על פני משטח העין אל פתחי ניקוז הדמעות, ומשם לשק הדמעות.
לשריר שני מרכיבים: מרכיב העפעפיים (הנמצא בתוך העפעפיים) והמרכיב הארובתי (הנמצא בהיקף החיצוני). מרכיב העפעפיים אחראי לסגירה הרצונית הרגילה  ולרפלקס מצמוץ, בעוד שהמרכיב הארובתי אחראי לסגירה הרצונית החזקה של העפעפיים. סגירה חזקה של העפעפיים מתרחשת בתגובה לכאב או לחבלה.

2. שריר הלבאטור (תמונות 2-3). שריר זה מרים את העפעף העליון ומסייע בפתיחה הרצונית של העפעפיים. השריר מעוצבב ע”י העצב ה-33 (האוקולומוטור). שריר זה יוצא מעצם הספנואיד הנמצאת בגולגולת, עובר בחלק העליון של הארובה, ומגיע אל העפעף העליון, שם הוא הופך למעין רצועה רחבה של רקמת חיבור הנקראת האפונאורוזה של שריר הלבאטור (תמונות 2-3). האפונאורוזה נפתחת כמו מניפה רחבה ואוחזת בטרסוס – רקמת החיבור הקשה המהווה את השלד של העפעף. חלק אחר מסיביה אוחזים בעור, ויוצרים את שקע העפעף (שקע בעור הנראה כגבול העפעף).
העין נפתחת כאשר שריר הלבאטור מתכווץ, ובו זמנית שריר האורביקולריס נעשה רפוי. בזמן מצמוץ מתרחשות פעולות עוקבות זו לזו: לסגירת העפעפיים – פעילות הלבאטור מנוטרלת, והאורביקולריס מתכווץ באופו רגעי, ומיד לאחר מכן לפתיחת העפעפיים מחדש – האורביקולריס שוב נעשה רפוי והלבטאור מתכווץ.

3. השריר המושך את העפעף התחתון – מתחבר לטרסוס בעפעף התחתון ואחראי על משיכתו למטה במקביל להרמת העפעף העליון.

4. שריר מולר – שריר חלק הנמצא מאחורי שריר הלבאטור (תמונה 3). שריר זה מתחבר לחלק העליון של הטרסוס, והוא תורם לעליה נוספת של כ-22 מ”מ לעפעף העליון. שריר דומה קיים גם בעפעף התחתון.

החלק הקשה של העפעף נקרא טרסוס (Tarsus) – זו היא רקמת חיבור צפופה וקשה המהווה את שלד העפעף, נותנת לעפעף חוזק ושומרת את צורתו הקמורה, המתאימה לצורה גלגל העין. שריר הלבטור ושריר מולר מתחברים לטרסוס ועוזרים בתנועת העפעף. כ”כ הטרסוס הוא מקומם של בלוטות מייבומיאן, המשתתפות בייצור המרכיב השומני של הדמעות.

קצה העפעף

קצה העפעף מכיל את הריסים ואת פתחי בלוטות מייבומיאן (תמונות 1, 3). הריסים מסודרות בקצה העפעף ב 2-3 שורות. יש כ- 150 ריסים בעפעף העליון וכ- 75 ריסים בעפעף התחתון. כל ריס מתחלף פעם ב-5 חודשים. לאחר תלישת ריס, גדל ריס חדש לאורך מלא תוך כ- 10 שבועות. קיים עצבוב עשיר לריסים, ולכן הם רגישים ביותר לכל מגע קל, הגורם להפעלה מיידית של רפלקס המצמוץ, המשמש להגנה בתגובה למגע כלשהוא בעין.
פתחי בלוטות מייבומיאן נמצאות בקו אחד ומאחורי קו הריסים. בעפעף התקין הם כמעט ולא נראים. כאשר מתפתחת דלקת כרונית של העפעפיים ניתן לראות פקקי שומן בפתחי הבלוטות.
בחלק הפנימי (הקרוב לאף) של כל עפעף נמצאת בליטה קטנה הנקראת פפילה, ובמרכזה נמצא נקב קטן הנקרא פונקטום. זה פתח הניקוז של הדמעות ממשטח העין. כאן מתחילה תעלה קטנה (קנליקולוס) דרכה מתנקזות הדמעות באופן מתמיד אל שק הדמעות, ומשם אל חלל האף. אחת מדרכי הטיפול היעילות בצורות הקשות של תסמונת העין היבשה היא ע”י חסימת הפונקטום ע”י פקקי סיליקון.

הלחמית

הלחמית הטרסלית מכסה את החלק הפנימי של העפעף מקצה העפעף ועד לעומק הפורניקס העליון או התחתון (תמונה 4). הפורניקס הוא שקע עמוק המפריד בין החלק הפנימי של העפעף ובין גלגל העין. מתחת לפורניקס הלחמית חוזרת ונצמדת אל גלגל העין והופכת להיות הלחמית הבולברית (תמונה 44). למעשה הלחמית הבולברית היא המשכית ללחמית הטרסלית. הפורניקס מאפשר תנועה מתמדת של העפעפיים, ובמקביל תנועה של העין למעלה ולמטה. הפורניקס התחתון משמש כמעין מאגר של נוזל הדמעות. הלחמית המצפה את העפעף (הלחמית הטרסלית) ונוזל הדמעות מקטינים את החיכוך בין העפעפיים והקרנית שהיה עלול להיווצר כתוצאה מהמצמוץ.

בלוטות בעפעפיים

בעפעפיים נמצאות בלוטות שונות שרובן משתתפות בתהליך יצירת הדמעות (תמונה 4).

1. בלוטות מייבומיאן – אלו הן בלוטות חֵלֶב מיוחדות הנמצאות בעפעפיים בתוך הטרסוס (תמונות 4-55). הבלוטות הן ארוכות, ומהן יוצאות אשכולות של הסתעפויות. יש 30-40 בלוטות בעפעף העליון ו- 20-30 בתחתון. פתחיהן מסודרים בקו יש בקצה העפעף. בלוטות אלו מפרישות את המרכיב השומני של הדמעות. הלחץ המופעל על הבלוטות בזמן המצמוץ גורם ליציאת השומנים אל הדמעות. השומן בדמעות עוזר ליציבותן ומונע את התאדותן. בדלקות של העפעפיים נגרמת לעיתים חסימה של ההפרשה השומנית מהבלוטות. דבר זה גורם לירידה בכמות השומן בדמעות, וכתוצאה – לירידה ביציבות הדמעות ולעין יבשה. עצבוב הבלוטה הוא ע”י סיבים פרה-סימפטטיים המלווים את העצב השביעי (עצב הפנים).
2. בלוטות זייס – בלוטות חלב המחוברות אל זקיקי הריסים (תמונה 4).
3. בלוטות מול – בלוטות זיעה המתחברות לזקיקי הריסים או לקצות העפעפיים.
4. בלוטות הדמעות המשניות של קראוזה – נמצאות בפורניקס (איזור הקפל של הלחמית בין העפעף והעין) (תמונה 4).
5. בלוטות הדמעות המשניות של וולפרינג – נמצאות לאורך גבול הטרסוס. בלוטות הדמע המשניות מפרישות את המרכיב המימי של נוזל הדמעות, בהרכב זהה לזה המופרש מבלוטת הדמעות הראשית.

עצבוב

עצבוב תחושתי לעפעפיים מגיע מהעצב החמישי (הטריגמינלי). העפעף העליון מעוצבב ע”י הסעיף האופתלמי של העצב החמישי. העפעף התחתון מעוצבב ע”י הסעיף המקסילרי של העצב החמישי.
שריר האורביקולריס, האחראי על סגירת העפעפיים, מעצבב ע”י העצב השביעי (עצב הפנים).
שריר הלבטור של העפעף העליון מעוצבב ע”י העצב השלישי.

המערכת הפרה-סימפטטית מעצבבת את בלוטת הדמעות הראשית ובלוטות הדמעות המשניות, את בלוטות מייבומיאן, וגם את תאי הגביע הנמצאים בלחמית. כל אלו מייצרים את המרכיבים השונים של הדמעות. הסיבים הפרה-סימפטטים מגיעים אל העין יחד עם סיבי העצב השביעי.

מאמר מהאתר carnit.co.il